מילון מושגים

יחד עם התחדשות האינפלציה בעולם בשנה האחרונה, חזרו לכותרות המושגים "רווח נומינלי" ו"רווח ריאלי" – שני מושגים שחשוב לכל אחד להכיר, בבואו להחליט היכן להשקיע את כספו.

כדי להבין את חשיבותם, נכיר קודם שני מושגים קרובים: ערך נקוב (נומינלי) וערך ריאלי. ערך נקוב (נומינלי) הוא הסכום שנקבע, למשל: הערך הנקוב על שטר כסף, מניה, מוצר או שירות. הערך הנקוב (הנומינלי) של שטר של 100 שקל הוא 100 שקל. הערך הריאלי הוא כוח הקנייה הריאלי (האמיתי) של אותם 100 שקל. כידוע, המחירים של מוצרים ושירותים משתנים לאורך זמן, ובהתאם – גם כוח הקנייה של אותם 100 שקל משתנה.

כעת, כשהבנו מהם ערך נומנילי וערך ריאלי, נסביר מהם רווח נומינלי ורווח ריאלי: נניח שמשה רכש ב-1 לינואר 2022 מניה א' ב-100 שקל ומכר אותה ב-31 בדצמבר 2022 ב-106 שקל. הערך הנקוב (הנומינלי) של הכסף שברשותו גדל ב-6 שקלים, ולכן נאמר שהוא רשם רווח נומינלי של 6 שקלים.

אלא שלא כדאי למשה למהר לחגוג: אם הוא יבקש לממש את הרווח הנומינלי שלו בעולם האמיתי, ולקנות בו מוצרים או שירותים – הוא יגלה מהר מאוד שאלה התייקרו בשנה האחרונה ב- 5.3% בממוצע (שיעור האינפלציה בישראל ב-2022). אם, לצורך הדוגמה, משה ירצה לקנות את סל המוצרים שנסקר במדד המחירים לצרכן, הוא יגלה שאותו סל, שעלה לפני שנה 100 שקל, עולה כעת 105.3 שקל. ולכן, נאמר שהרווח הריאלי שלו הוא 70 אגורות בלבד – הסכום שיישאר בכיסו לאחר שירכוש את המדד, שמחירו עלה. כלומר, הרווח הריאלי הוא הרווח האמיתי, לאחר שניכינו ממנו את עליות המחירים במשק בתקופה שבה נרשם הרווח.

המושגים "רווח נומינלי" ו"רווח ריאלי" משפיעים גם על שיעור המס שמשולם על הרווח. ישנם מוצרי השקעה שבהם המס משולם על הרווח הנומינלי, ואחרים שבהם משולם מס על הרווח הריאלי. עוד על כך תוכלו לקרוא בכתבה הפותחת מגזין זה.

שוקלים להשקיע בחברת נדל"ן מניב? הדבר הראשון שחשוב לעשות הוא לבדוק מהם ה-NOI וה-FFO שלה. ראשי התיבות המעט סתומים האלה מייצגים פרמטרים פיננסיים פשוטים להבנה, שהם החשובים ביותר להערכת הביצועים של חברת נדל"ן מניב. NOI -Net operating income ובתרגום לעברית הכנסה תפעולית נטו – הן ההכנסות מהשכרת הנכסים והכנסות נוספות מהשוכרים, בניכוי הוצאות הפעלת הנכסים (כמו הוצאות תחזוקה). ה-NOI מייצג למעשה את הרווח הגולמי משכר דירה. ואילו FFO (Funds from operations) מייצג את הרווח הנקי, בנטרול שערוכים והוצאות והכנסות חד-פעמיות.

מניה דואלית היא מניה שנסחרת בשתי בורסות – לרוב, בבורסה במדינת המקור שבה החלה החברה לפעול ובבורסה גדולה נוספת, כגון וול-סטריט. מצב שבו מניה רשומה למסחר בשתי בורסות נקרא "רישום כפול", או באנגלית Dual Listing(משמעות המילה Dual היא "זוגי").
מתחילת שנות ה-2000, הבורסה בתל-אביב מאפשרת למניות הרשומות למסחר בה להירשם במקביל למסחר בבורסה אחרת – בתחילה בבורסת ניו-יורק ונאסד"ק ובהמשך גם בלונדון. כיום, נסחרות בה עשרות חברות שמניותיהן נסחרות במקביל בבורסה נוספת, בהן טבע, נייס, אלביט מערכות, טאואר ואנלייט.
המניע לרישום הכפול הוא, לעתים קרובות, מיקסום החשיפה למשקיעים. חברה שמנפיקה את מניותיה לראשונה תבחר, במקרים רבים, לעשות זאת בבורסה במדינת האם שלה. בהמשך, ייתכן שתרצה להגדיל את החשיפה למשקיעים זרים ולגייס מהם הון באמצעות רישום מניותיה למסחר בבורסה גדולה בחו"ל. לבורסה המקומית יש אינטרס למנוע מחברות גדולות את הצורך "לבחור" בין הבורסה המקומית לבורסה הגדולה בחו"ל, ולכן מאפשרת להן את הרישום הכפול.
עבור המשקיעים, הרישום הכפול מייצר הזדמנויות השקעה הנובעות מההבדלים בשעות המסחר בבורסות השונות, שכן הבדל בשעות המסחר עשוי ליצור מצב שבו מחיר המניה בבורסה אחת שונה ממחירה בבורסה אחרת, לזמן קצר.

מדד שארפ הוא אחד המדדים החשובים ביותר להערכת ביצועים בהשקעות, הבוחן את עודף התשואה ליחידת סיכון. כלל אצבע ידוע בהשקעות הוא שככל שהסיכון בהשקעה גבוה יותר, כך גם פוטנציאל התשואה עולה.  מדד שארפ מודד עד כמה התשואה שהושגה על השקעה מסוימת מפצה את המשקיע על הסיכון בהשקעה, או במלים אחרות: כמה תשואה עודפת התקבלה לכל יחידת סיכון. הביקורת על המדד מתמקדת בכך שהוא פחות מתאים לחישוב היחס בין הסיכון לתשואה כשהתשואות שליליות. המדד נקרא על שם מפתחו, חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ויליאם שארפ. הנוסחה המתמטית לחישוב המדד מעט מורכבת, אך אין צורך להסתבך איתה – באתר גמל-נט של רשות שוק ההון מוצג מדד שארפ של כל קופה וקופה.

מה הפירוש וכיצד דיבידנד משפיע על בחירת מניות להשקעה?
אם אתם עוקבים בקביעות אחר חדשות כלכליות, סביר להניח שמדי פעם נתקלתם בידיעה על חברה ציבורית שצפויה לחלק דיבידנד, ולרוב הידיעה נצבעת באור חיובי. דיבידנד (Dividend) – מלשון divide, לחלק – הוא החלק מרווחי החברה הפנויים לחלוקה שמחולק לכל בעלי המניות בה, החל מהקטן ועד הגדול ביותר. זוהי למעשה דרכה של חברה לשתף את כלל ציבור המשקיעים בה בהצלחתה, מכיוון שככל שהחברה מצליחה, כך רווחיה גדלים. חישבו על זה כמו חלוקת בונוס שנתי מעבר לקבלת משכורת חודשית.
חלוקת דיבידנד אינה חובה לפי חוק אלא החלטה הנתונה לשיקול דעתו של דירקטוריון החברה, ובכפוף למצבה הפיננסי, ולכן התדירות שלה יכולה להשתנות או אף להתבטל. לרוב, הדירקטוריון מחליט על שיעור (%) מתוך סך רווחי החברה שיחולק כדיבידנד, ואז אותו סך מחולק בסך מספר המניות המונפקות של החברה, וכך מתקבל הנתון "דיבידנד למניה" שלרוב הוא כמה עשרות אגורות. לדוגמה, החברה מחלקת סך דיבידנד של 10 מיליון שקל, סך הון המניות המונפק הוא 100 מיליון ולכן הדיבידנד למניה יהיה 10 אגורות. מנתון זה נגזרת "תשואת דיבידנד", דהיינו התשואה שהמניה מניבה רק מחלוקת הדיבידנד השנתית והיא תוצאה של חלוקת הדיבידנד למניה במחיר המניה. לפי הדוגמה, ועל בסיס מחיר מניה של 2 שקלים, תתקבל תשואת דיבידנד של 5%. הדיבידנד הוא למעשה התשואה על ההשקעה שכל בעל מניות מקבל מעבר לתשואה שהמניה מניבה בשוק ההון.
בהקשר של חלוקת דיבידנד, יש 3 תאריכים רלוונטיים, לפי סדר כרונולוגי: היום הקובע (יום הקום) הוא היום שבו נקבע מיהו בעל מניות שזכאי לקבל את הדיבידנד; יום האקס, היום הראשון שלאחר יום הקום. רק בעל מניות שהחזיק במניה יום לפי יום האקס יהיה זכאי לקבל את הדיבידנד; יום התשלום, היום שבו הדיבידנד מחולק בפועל. יתרה מכך, דיבידנד הוא הכנסה החייבת במס ובישראל חל עליה שיעור זהה למס רווחי הון, 25%, כשמקבל הדיבידנד הוא בן אדם פרטי.
לבסוף, לדיבידנד יש משמעות רחבה יותר כשמדובר באופן שבו ציבור המשקיעים בוחר באילו מניות להשקיע: חלוקת דיבידנד קבועה מעידה לרוב על חברה יציבה שרווחיה יציבים ונזילותה איתנה. לכן, יש משקיעים שמקפידים לבדוק את מדיניות חלוקת הדיבידנד של החברה ואת תשואת הדיבידנד השנתית העדכנית של המניה לפני שהם רוכשים אותה, במיוחד כשמדובר במשקיעים פחות אוהבי סיכון.

תשואה היא נתון שמבטא את הרווח או ההפסד שהשיג החוסך מחיסכון מסוים, ביחס לסכום שנחסך, ונמדדת בדרך כלל באחוזים.
לדוגמה: אם החוסך הפקיד 100,000 ₪ בקופת גמל, ובתום השנה נוצרו בקופה רווחים של 10,000 ₪ (לפני מיסים וניכוי דמי ניהול) – התשואה שהשיג (במונחי ברוטו) היא 10%.
תשואה היא כלי מרכזי להערכת ביצועי השקעה – בין אם מדובר בקופת גמל, קרן השתלמות, מניות או מכשירי השקעה אחרים.
תשואות העבר הן חלק מהקריטריונים בבחירת אופן השקעה או החיסכון, אך חשוב להבין: הן אינן ערובה לעתיד. עם זאת, הן מספקות תמונה על אופן ההתנהלות של הגוף המנהל לאורך זמן.

כך זה נראה בפועל:
אם השקעה כלשהי הניבה למשקיע תשואה של 7% (ברוטו) בשנת 2024. המשמעות היא שמשקיע שהחזיק 200,000 ₪ באותה השקעה בתחילת שנת 2024 – הרוויח בתום אותה שנה 14,000 ₪ (לפני מיסים ולפני ניכוי דמי הניהול, ככל שרלוונטי).

תשואה נומינלית לעומת תשואה ריאלית

• תשואה נומינלית היא התשואה הכוללת שהשקעה הניבה, מבלי להתחשב בשינויים במדד המחירים לצרכן (אינפלציה).
• תשואה ריאלית היא התשואה לאחר ניכוי השפעת האינפלציה – והיא משקפת את השינוי האמיתי בכוח הקנייה של הכסף.

למשל; אם קיבלתם תשואה נומינלית של 6% בשנה, אך האינפלציה עמדה על 3%, התשואה הריאלית שלכם היא כ-3% בלבד

תשואה מצטברת לעומת תשואה ממוצעת

• תשואה מצטברת מציגה את סך התשואה שהושגה לאורך תקופה נבחרת.
• תשואה ממוצעת שנתית משקפת את השיעור השנתי הממוצע של הצמיחה, תוך התחשבות בהשפעת ריבית דריבית.

מהו מכפיל הון?
מכפיל הון הוא מדד פיננסי שמסייע למשקיעים להעריך את שווי החברה ביחס להונה העצמי.
הוא מחושב כך:
שווי שוק של החברה ÷ ההון עצמי של החברה
לדוגמה, אם שווי השוק של חברה הוא 1 מיליארד ש”ח וההון העצמי שלה הוא 500 מיליון ש”ח – מכפיל ההון שלה הוא 2.
באופן כללי:

• מכפיל גבוה עשוי לרמז על ציפיות לצמיחה עתידית, או על הון עצמי חשבונאי שנמוך מערכו הכלכלי.
• מכפיל נמוך יכול להצביע על חברה “זולה” יחסית לשווי ההון העצמי שלה – אך גם על הון עצמי חשבונאי שגבוה מערכו הכלכלי.

כמו כל מדד – מומלץ להשתמש בו לצד ניתוחים נוספים לקבלת תמונה מלאה ומדויקת יותר.

כלל ידוע בהשקעות הוא שלאורך זמן, שוק ההון מניב לרוב תשואות חיוביות. אבל בטווח הקצר, קורה שצריך לממש השקעה בהפסד, בגלל מגוון סיבות. חשוב לדעת שגם אם מימשתם השקעה בהפסד, ההפסד הזה עשוי לסייע לכם לצמצם את תשלומי המס על רווחים עתידיים משוק ההון – ובכך להגדיל את התשואה הכוללת מההשקעה.

איך זה עובד? כידוע, רווחים מהשקעות בנכסים – כגון ניירות ערך (מניות, אגרות חוב), פיקדון בבנק, חברה וכדומה – כפופים לתשלום מס רווחי הון, העומד במרבית המקרים על 25% מהרווחים הריאליים (בניכוי אינפלציה).

אלא שיש כללים שמאפשרים לקזז מרווחים אלה הפסדים שנרשמו מהשקעות בשוק ההון באותה שנה או בשנים קודמות, ובכך להקטין את תשלומי המס. הקיזוז נערך בין הפסדים לרווחים שנרשמו בפועל – כלומר, לא רווחים או הפסדים "על הנייר" אלא לאחר מימוש ההשקעה בנייר הערך. כדי ליהנות מקיזוז יש להגיש דו"ח שנתי למס הכנסה.

הכללים שלפיהם ניתן לקזז הפסדים מרווחים בשוק ההון מפורטים בסעיף 92 לפקודת מס הכנסה. כך, ניתן לקזז הפסדי הון שנרשמו מפעילות בישראל מרווחי הון שנרשמו באותה שנת מס, וכן ניתן לקזז הפסדי הון מתשלומי מס שבח (על עסקאות נדל"ן). אם הפסדי ההון באותה שנה גדולים מהרווח, הם לא "מתבזבזים": ניתן "לגרור" את יתרת ההפסד לשנת המס הבאה ולקזז אותה מהמס על רווחים שיירשם גם בעוד שנה או אפילו בעוד כמה שנים. לעומת זאת, לא ניתן לעשות ההיפך – אם נרשם רווח בשנת מס מסוימת והפסד בשנה שאחריה, לא ניתן לקזז את ההפסד העתידי מהרווח שנרשם בשנה הקודמת.

איך אפשר לדעת אם כדאי להשקיע במניה? התשובה לכך מורכבת. כשאנחנו שוקלים לרכוש מניות של חברה הנסחרת בבורסה, אנחנו בוחנים פרמטרים רבים, כגון הביצועים העסקיים של החברה, איכות מוצריה והנהלתה, המעמד שלה בשוק ועוד. מכל אלה אנחנו מנסים להסיק אם השווי שבו נסחרת המניה כעת הוא זול או יקר, ובמלים אחרות – מה הסיכוי שנוכל למכור אותה בעתיד במחיר גבוה יותר וליהנות מרווחי הון.
אחד הפרמטרים שיכולים לספק לנו אינדיקציה טובה לשאלה אם מחיר המניה הוא זול או יקר הוא מכפיל הרווח שבו נסחרת החברה. מכפיל הרווח (Price-earnings ratio) הוא המספר שמתקבל כאשר מחלקים את שווי השוק של החברה ברווח הנקי שלה בשנה האחרונה. דרך אחרת לחשב מכפיל רווח היא לחלק את מחיר המניה ברווח הנקי למניה.
באופן תיאורטי, מכפיל הרווח משקף את הזמן שייקח למשקיע להחזיר את ההשקעה בנכס, לפני שיתחיל להרוויח מההשקעה. כך, למשל, אם אדם רכש חברה ב-50 מיליון שקל והיא מייצרת לו רווח נקי שנתי של 10 מיליון שקל, ייקח לו 5 שנים עד שיתחיל להרוויח מההשקעה. במציאות, הרווח השנתי של חברה בשנה האחרונה לא מעיד בהכרח על הרווח שתרשום בשנים הבאות, וחברות גם לא נוהגות לחלק למשקיעים את כל הרווח שלהן כדיבידנד אלא רק את חלקו (במקרה הטוב).
לכן, באופן מעשי, מכפיל הרווח מספק אינדיקציה כללית האם שווי החברה משקף את הביצועים העסקיים שלה בשנה האחרונה. כדי לקבל אינדיקציה נוספת, נבחן גם את מכפיל הרווח העתידי – המשקף את שווי החברה חלקי הרווח החזוי שלה ל-12 החודשים הקרובים, לפי תחזיות שהחברה פרסמה או לפי תחזיות אנליסטים.
אבל איך נדע אם מכפיל הרווח (הנוכחי או העתידי) הוא גבוה או נמוך? למשל, על ידי כך שנשווה אותו למכפילים שבהם נסחרות חברות מתחרות מאותו ענף, או למכפיל שבו נסחרה אותה מניה בעבר. אם המניה נסחרת במכפיל גבוה מאוד ביחס למכפילים שבהם נסחרה בעבר – אין זה אומר בהכרח שהיא יקרה, אך נשאל האם השיפור בעסקיה (קיים או צפוי בעתיד) מצדיק את "התייקרות" המניה. באופן דומה, אם מניה נסחרת במכפיל רווח גבוה משמעותית משל מתחרותיה– נשאל אם הביצועים העסקיים שלה מצדיקים את היותה "יקרה" מהמתחרות. חשוב להשוות את המכפילים לחברות באותו ענף, שכן יש ענפים שבהם המכפילים נוטים להיות גבוהים יותר או נמוכים יותר.
מכפיל רווח הוא אינדיקטור שימושי לא רק כדי להעריך אם מניה מסוימת היא יקרה או זולה, אלא גם לגבי השוק כולו. כשאומרים ש"השוק יקר" או "השוק זול", מתכוונים בין היתר לכך שהמכפיל הממוצע של המניות בשוק מסוים הוא גבוה או נמוך בראייה היסטורית. כך, למשל, אם מכפיל הרווח הממוצע שבו נסחרות המניות במדד ת"א-125 גבוה ביחס לממוצע ברוב השנים, ייתכן ששוק המניות "יקר", אך ייתכן גם שחל שיפור בביצועים העסקיים של החברות המרכיבות את המדד, שמצדיק את המכפיל הגבוה.

אלוקציה (באנגלית Asset allocation) היא אחת הפעולות החשובות והבסיסיות ביותר בהשקעות. זוהי ההחלטה כיצד לחלק את הכסף שלנו בין סוגי נכסים שונים.

בשוק ההון אפשר להשקיע בסוגים שונים של  נכסים  – כגון מניות, אגרות חוב, מט"ח, מזומן, נכסים אלטרנטיביים (כמו נדל"ן) וכדומה. כל סוג של נכס מכונה גם "אפיק השקעה". כשאנחנו עושים אלוקציה, אנחנו בעצם מחליטים איזה חלק מהכסף שלנו להקצות להשקעה במניות, איזה חלק נשקיע באגרות חוב וכך הלאה.

השיקול המרכזי שמשפיע על ההחלטה כיצד לחלק את הכסף בין אפיקי ההשקעה השונים הוא רמת הסיכון הטמונה בכל אפיק. האלוקציה של תיק הנכסים צריכה להתאים לרמת הסיכון שאנו מוכנים לקחת על מנת להשיא תשואה מההשקעה. כדי שהאלוקציה של תיק ההשקעות שלנו תתאם לרמת הסיכון שאנו מוכנים לקחת, יש לבצע תהליך שנקרא "בירור צרכים". את התהליך הזה ניתן לבצע, למשל, מול מנהל תיק השקעות מקצועי (במקרה של פתיחת תיק השקעות מנוהל). בסיום התהליך תתקבל החלטה משותפת כמה להשקיע בכל אפיק – למשל, 50% במניות, 30% באגרות חוב ו-20% במזומן. לאחר שהחלטנו על האלוקציה, נתפנה להחליט איזה ניירות ערך ספציפיים לרכוש בכל אפיק – למשל, איזה מניות לרכוש באפיק המנייתי.

גם בתוך כל אפיק ניתן לעשות אלוקציה – למשל, ברכיב האג"ח אפשר להחליט על אלוקציה בין אגרות חוב בישראל לאגרות חוב בחו"ל, בין אגרות חוב ממשלתיות לאגרות חוב של חברות, בין אגרות חוב צמודות מדד לאגרות חוב שקליות, וכדומה.

אף אחד, גם לא המומחים, לא יודע לחזות בוודאות איזה ניירות ערך יעלו ואיזה ירדו בתקופת זמן מסוימת. מסיבה זו, אחד העקרונות המקובלים בהשקעות הוא פיזור של הכסף בין אפיקי השקעה שונים ובין ניירות ערך רבים. אבל איך מרכיבים את רשימת ניירות הערך להשקעה? יש שתי גישות: ניהול השקעות אקטיבי וניהול השקעות פאסיבי.

על-פי גישת הניהול האקטיבי, המשקיע (או מנהל ההשקעות שלו) מרכיב באופן עצמאי, אקטיבי, את סל ניירות הערך שבהם הוא בוחר להשקיע. על-פי גישת הניהול הפאסיבי, המשקיע לא בוחר בעצמו את רשימת ניירות הערך שבהם ישקיע אלא משקיע בסל של ניירות ערך שהורכבו על-ידי גורם שלישי. הסלים האלה נקראים "מדדים". המדד המוכר בעולם הוא מדד s&p500, הכולל את מניות 500 החברות הגדולות בארה"ב, מבחינת שווי שוק. מדד זה מנוהל על-ידי חברת סטנדרט אנד פורס.

השקעה פאסיבית במדדים מתבצעת בפועל באמצעות מוצרים פיננסיים כגון קרן סל, קרן נאמנות מחקה מדדים, מסלול השקעה מחקה מדדים בקופת הגמל ועוד.

לכל אחת מהגישות יש יתרונות וחסרונות. כך, למשל, השקעה פאסיבית היא לרוב זולה יותר, שכן היא חוסכת את התשומות המושקעות בניתוח פרטני של ניירות ערך שונים. זאת, בעוד שניהול השקעות אקטיבי מאפשר לזהות הזדמנויות להשקיע בניירות ערך ספציפיים. בפועל, משקיעים רבים משלבים בין שתי הגישות.

חשוב להדגיש, כי גם בגישת ניהול ההשקעות הפאסיבי, המשקיע עדיין נדרש להחליט באופן אקטיבי כיצד לחלק את הכסף בין אפיקי ההשקעה השונים – מניות, אגרות חוב ממשלתיות, אגרות חוב של חברות, השקעה בישראל לעומת השקעה בחו"ל וכדומה. בחירה זו נקראת אלוקציה.

רווח נקי הוא מדד פיננסי מרכזי המייצג את הסכום שנותר לחברה לאחר ניכוי כל ההוצאות – תפעוליות, מיסים, ריבית והוצאות נוספות – מההכנסות הכוללות במהלך תקופת זמן מוגדרת, לרוב רבעון או שנה. מדד זה משקף את יכולת החברה לייצר רווחים אמיתיים לאחר כיסוי התחייבויותיה.

למשל, אם חברת XYZ דיווחה על הכנסות של 10 מיליארד ש”ח ברבעון האחרון, וההוצאות הכוללות עמדו על 8 מיליארד ש”ח, הרווח הנקי יעמוד על 2 מיליארד ש”ח. נתון זה מתורגם גם לרווח נקי למניה (EPS) על ידי חלוקתו במספר המניות הקיימות – מדד מרכזי למשקיעים.

רווח נקי נבחן גם דרך שיעור הרווח הנקי (Net Profit Margin), המייצג את אחוז הרווח מתוך סך ההכנסות. במקרה זה, רווח של 2 מיליארד ש”ח מתוך 10 מיליארד ש”ח הכנסות משקף שיעור של 20%. שיעור גבוה מעיד על יעילות תפעולית, בעוד ששיעור נמוך עשוי להצביע על אתגרים או תחרות בשוק.

בנוסף, רווח נקי משפיע על חישוב מכפיל הרווח – יחס המוערך על ידי חלוקת שווי השוק של החברה ברווח הנקי שלה. מכפיל גבוה עשוי להעיד על ציפיות לצמיחה, ואילו מכפיל נמוך עלול להצביע על תמחור חסר או סיכונים אפשריים.

ניתוח מגמות הרווח הנקי לאורך זמן, תוך השוואה למתחרים ולממוצעי השוק, מספק תובנות על יציבות החברה ועל הפוטנציאל שלה להניב תשואה עתידית למשקיעים.

מהו תזרים מזומנים – ולמה הוא חשוב למשקיעים?

תזרים מזומנים הוא דו”ח פיננסי מרכזי, המציג את תנועת המזומנים והמקורות הכספיים של החברה לאורך תקופה מסוימת – כלומר, מה נכנס ומה יצא מקופת החברה.
התזרים מחולק לשלושה רכיבים עיקריים:

1. תזרים מפעילות שוטפת – משקף את תזרימי המזומנים מהפעילות העסקית המרכזית של החברה, כמו הכנסות ממכירות ותשלומים לספקים.
2. תזרים מפעילות השקעה – כולל השקעות ברכוש קבוע, במיזמים או בניירות ערך.
3. תזרים מפעילות מימון – מציג גיוסי הון או חוב, תשלומי הלוואות ודיבידנדים לבעלי מניות.

עבור משקיעים ואנליסטים, תזרים מזומנים – ובעיקר התזרים מהפעילות השוטפת – מהווה כלי מרכזי להערכת היציבות הפיננסית של החברה.
גם חברה רווחית על הנייר עלולה להיקלע לקשיים אם היא לא יודעת לנהל את תזרים המזומנים שלה באופן נכון.
לכן, ניתוח תזרים מזומנים הוא מרכיב חיוני בקבלת החלטות השקעה – במיוחד לטווח הארוך.

תשואת דיבידנד?
דיבידנד הוא חלק מהרווחים שחברה מחלקת לבעלי המניות שלה, לרוב במזומן. תשואת הדיבידנד היא אחוז ההחזר השנתי שהמשקיע מקבל מהדיבידנד ביחס למחיר המניה בשוק. המדד הזה מאפשר למשקיעים להעריך את פוטנציאל ההכנסה השוטפת מהמניה, מעבר לרווח או הפסד משינויים במחיר המניה.

איך מחשבים?
סכום הדיבידנד השנתי למניה ÷ מחיר המניה × 100.
לדוגמה: אם חברה חילקה 5 ₪ למניה בשנה, ומחיר המניה הוא 100 ₪ – תשואת הדיבידנד היא 5%.

טיפ למשקיעים:
תשואה גבוהה יכולה להיראות מפתה, אך היא לא תמיד סימן טוב – לפעמים היא נובעת מירידה חדה במחיר המניה. לכן, חשוב לבדוק גם את מצבה הפיננסי של החברה ואת היסטוריית חלוקת הדיבידנדים שלה.